כונה לצאת יד"ח
הרב יניב חניאכותשריתשעג12/10/2012
שאלה:
כאשר אני מכוון לצאת י"ח מדין שומע כעונה {קידוש הבדלה וכד`} אני לא בטוח שאני מכוון, האם כשאני אומר בפה מלא הריני מכוון לצאת י"ח אני ודאי מתכוון לצאת י"ח ?
תשובה:
אני סבור שבפעמים הראשונות בודאי שיש בזה כוונה, הבעיה היא שגם לזה מתרגלים, כלומר- אחרי שתאמר די הרבה פעמים גם האמירה הזו תהופך להיות מצוות אנשים מלומדה וללא כוונה, כמו המעשה עצמו. לכן צריך להתרגל לכוון כמה שניתן ולהרגיל את המח להתכוון.תשובות נוספות בנושא-
פרות מגוי
לפי מה ששאלתי מישהו שמכיר את התחום, לכאורה בתפוזים אין מקום לחשש, כמות הערלה היא נמוכה מאוד.
פרשת שבוע
לא הבנתי למה בדיוק זה נראה לכן מוזר, בגללשהיא היתה גויה או בגלל מה שהיה עם אמא שלה?
לגבי השאלה הראשונה- צריך לזכור שזה היה לפני מתן תורה, לא היו עדיין מצוות "קשיחות" אלא הדברים נקבעו הרבה פעמים על פי האופי האמיתי של האדם והשתייכותו מבחינה נפשית ולא "החלטית". מצב זה השתנה אחרי מתן תורה ואחרי מתן תורה כבר יש חוקים (זה נושא עמוק מאוד מאוד, שקשה מאוד לתמצת אותו בתשובה בכתב). לכן, לפני מתן תורה היה יכול להיות מצב שבו התחתנו עם מישהו שמחובר לרעיון האלוקי מבחינה רגשית, גם אם הוא היה גוי (למעשה, כל החתונות היו עם גויים, כי לא היו "יהודים").
אם השאלה היא השאלה השניה הרי שצריך לבין שמעמדה של בת פוטיפרע היה גבוה מאוד, זו היתה חתונה עם המלוכה עצמה ובתנ"ך (וגם בימינו) היו הרבה חתונות כאלו...
לא הבנתי למה בדיוק זה נראה לכן מוזר, בגללשהיא היתה גויה או בגלל מה שהיה עם אמא שלה?
לגבי השאלה הראשונה- צריך לזכור שזה היה לפני מתן תורה, לא היו עדיין מצוות "קשיחות" אלא הדברים נקבעו הרבה פעמים על פי האופי האמיתי של האדם והשתייכותו מבחינה נפשית ולא "החלטית". מצב זה השתנה אחרי מתן תורה ואחרי מתן תורה כבר יש חוקים (זה נושא עמוק מאוד מאוד, שקשה מאוד לתמצת אותו בתשובה בכתב). לכן, לפני מתן תורה היה יכול להיות מצב שבו התחתנו עם מישהו שמחובר לרעיון האלוקי מבחינה רגשית, גם אם הוא היה גוי (למעשה, כל החתונות היו עם גויים, כי לא היו "יהודים").
אם השאלה היא השאלה השניה הרי שצריך לבין שמעמדה של בת פוטיפרע היה גבוה מאוד, זו היתה חתונה עם המלוכה עצמה ובתנ"ך (וגם בימינו) היו הרבה חתונות כאלו...
מצוות שילוח הקן
בתורה מופיעה מצווה מיוחדת לגבי מי שמוצא קן שיש בו אמא ואפרוחים בדרך- עליו לשלוח את האם דווקא ולקחת את הבנים. אסור, לדוגמא לקחת את האמא ולהשאיר את האפרוחים וכן אסור לקחת את הבנים מבלי לשלח את האמא.
לפי דעת המקובלים אדם שמוצא קן חייב לשלח את האם ולקחת את הבנים ואילו לפי פוסקי הפשט, לא חייבים לשלח אלא אם כן רוצים את האפרוחים. המצווה הזו נוהגת רק בעופות טהורים ורק במצב שבו האדם מוצא את העוף ולא בעוף שנמצא תמיד תחת ידו. זאת אומרת- אם הקן נמצא בבית ומדובר בעופות "ביתיים" (כמו תרנגולים, יונים וכדומה), הרי אין בו מצוות שילוח.
להדליק נר
בספרות הרוחנית יש קשר בין נר, מרות ואש לנשמה. הביטוי הידוע ביותר הוא "נר השם נשמת אדם", אבל יש עוד הרבה. האש מבטאת משהו רוחני שרוצה לעלות כלפי מעלה ובכל זאת אחוז במשהו גשמי.
לכן, הפך למקובל עם השנים שמדליקים נרות לעילוי נשמה, לזכות נשמות וכו'... האש היא מין סוג של קשר בין העולם הזה הגשמי ועולם רוחני יותר. ישנן קהילות רבות שבהן מדליקים נר במקומו של החזן בזמן התפילה.
נושא נוסף קשור להדלקה למאור, שפעם היתה סעיף חשוב בהוצאות של כל מקום רוחני ואנשים נהגו לנדוב ולנדור לטובת מקום מסויים לנר למאור ולהארתו.
ממילא נהוג להאמין שהדלקת נר לטובת נשמה גורמת לעילוי לנשמה באותו זמן ואנשים נוהגים להדליק נרות לעילוי נשמת, לזכות נשמה ועוד. ניתן למצוא למנהג זה הרבה סימוכין גם במקורות קדומים. לעניות דעתי סתם להדליק נר כשרוצים להצליח במשהו זה לא ממש מועיל, מה שצריך זה להדליק את הנר לעילוי נשמת רב גדול (הרבה נוהגים לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס), ולבקש מהקב"ה הצלחה בזכותו.
בספרות הרוחנית יש קשר בין נר, מרות ואש לנשמה. הביטוי הידוע ביותר הוא "נר השם נשמת אדם", אבל יש עוד הרבה. האש מבטאת משהו רוחני שרוצה לעלות כלפי מעלה ובכל זאת אחוז במשהו גשמי.
לכן, הפך למקובל עם השנים שמדליקים נרות לעילוי נשמה, לזכות נשמות וכו'... האש היא מין סוג של קשר בין העולם הזה הגשמי ועולם רוחני יותר. ישנן קהילות רבות שבהן מדליקים נר במקומו של החזן בזמן התפילה.
נושא נוסף קשור להדלקה למאור, שפעם היתה סעיף חשוב בהוצאות של כל מקום רוחני ואנשים נהגו לנדוב ולנדור לטובת מקום מסויים לנר למאור ולהארתו.
ממילא נהוג להאמין שהדלקת נר לטובת נשמה גורמת לעילוי לנשמה באותו זמן ואנשים נוהגים להדליק נרות לעילוי נשמת, לזכות נשמה ועוד. ניתן למצוא למנהג זה הרבה סימוכין גם במקורות קדומים. לעניות דעתי סתם להדליק נר כשרוצים להצליח במשהו זה לא ממש מועיל, מה שצריך זה להדליק את הנר לעילוי נשמת רב גדול (הרבה נוהגים לעילוי נשמת רבי מאיר בעל הנס), ולבקש מהקב"ה הצלחה בזכותו.
מלאכה ביום הכיפורים
הכלים האלה הם כלים שמלאכתם להיתר ולכן הם אמורים להיות מותרים, אולם ישנה בעיה של מוקצה, שהרי דבר שלא עושים בו שימוש ביום הכיפורים יכול להיות מוקצה, וביום כיפור אנחנו לא אמורים לעשות מלאכה כלשהיא (אנחנו לא מתכננים את זה), ממילא זה מוקצה. לכן- אם האדם תכנן לעשות בזה שימוש, זה יהיה מותר, כי אין מוקצה ואם לא אז זה מוקצה.
הכלים האלה הם כלים שמלאכתם להיתר ולכן הם אמורים להיות מותרים, אולם ישנה בעיה של מוקצה, שהרי דבר שלא עושים בו שימוש ביום הכיפורים יכול להיות מוקצה, וביום כיפור אנחנו לא אמורים לעשות מלאכה כלשהיא (אנחנו לא מתכננים את זה), ממילא זה מוקצה. לכן- אם האדם תכנן לעשות בזה שימוש, זה יהיה מותר, כי אין מוקצה ואם לא אז זה מוקצה.
מדוע אין מברכים על משלוח מנות
אני ממש ממש מתנצל שקיבלת את הרושם של זלזול, זו לא היתה הכוונה כלל וכלל. באופן כללי המשנה ברורה (סימן תרצ"ב, ס"ק א), מסביר שיש לכוון בברכת שהחיינו של המגילה כדי לצאת ידי חובה. הוא גם מסביר שהסיבה שלא מברכים על מצוות משלוח מנות היא שזה דבר מורגל שאנשים שולחים אוכל אחד לשני, מכאן אני מסיק שגם משתה זה כך, על מצוות צדקה (מתנות לאביונים) לא מברכים אף פעם. להלן תשובת המשנה ברורה שממנה לקחתי את דברי: ונכון לכוין בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה:
אני ממש ממש מתנצל שקיבלת את הרושם של זלזול, זו לא היתה הכוונה כלל וכלל. באופן כללי המשנה ברורה (סימן תרצ"ב, ס"ק א), מסביר שיש לכוון בברכת שהחיינו של המגילה כדי לצאת ידי חובה. הוא גם מסביר שהסיבה שלא מברכים על מצוות משלוח מנות היא שזה דבר מורגל שאנשים שולחים אוכל אחד לשני, מכאן אני מסיק שגם משתה זה כך, על מצוות צדקה (מתנות לאביונים) לא מברכים אף פעם. להלן תשובת המשנה ברורה שממנה לקחתי את דברי: ונכון לכוין בברכת שהחיינו גם על משלוח מנות וסעודת פורים שהם ג"כ מצות ויודיע זה להש"ץ המברך דבעי כונת שומע ומשמיע. ויכוין זה בברכת שהחיינו דיום כי זמנם ביום ומי שאין לו מגילה לא יברך שהחיינו על משלוח מנות וסעודה דזהו דבר הנהוג בכל יום ובכל שבת ויו"ט [מ"א] וי"א דראוי לברך זמן על היום מפני תקפו של נס שהיה בו וכיון דמזמן לזמן קאתי הרי הוא ככל מועדי ד' שמברכין עליהן זמן ועיין בבה"ל אכן אם היה לו מגילה בלילה ובירך אז שהחיינו לכו"ע א"צ שוב לברך ביום אם אבל קורא את המגילה יברך אחר הברכות משום ברכת שהחיינו שאין האבל מברך להוציא רבים בברכת שהחיינו והאבל יקרא את המגילה:
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
